החלטה בתיק בש"א 2785/05

בקשה להימנע ממתן צו או החלטה אשר יהיה בהם כדי לפגוע בזכות השעבוד הראשון, העומדת למבקש, לטענתו, בתיק ימאות 30/35. כן מתבקש להתיר למבקש להשתתף בכל דיון בתיק העיקרי (הפ 4190/05).

רקע עובדתי

1.      ביום 2.6.05 הגישה המשיבה 1 (להלן: "מוטורולה") בקשה בדרך של המרצת פתיחה, לאכיפת פסק חוץ של בית המשפט הפדרלי בניו יורק מיום 31.7.03 כפי שתוקן בפסק דינו של בית המשפט הפדרלי לערעורים מיום 22.10.04. עניינו של פסק החוץ הוא בחיובו של המשיב 2, אזרח תורכיה, לשלם למוטורולה סכום של למעלה משני מיליארד דולר ארה"ב. בהליך העיקרי ביקשה מוטורולה כי פסק הדין יוכרז כאכיף גם נגד Incidentally Limited - המשיבה 2 בהליך העיקרי (להלן: "Incidentally Limited"), חברה פרטית  המאוגדת באי Guernsey והנמצאת בשליטת המשיב 2, ועל שמה רשומה יאכטה בשם Be Mine העוגנת כיום בנמל אילת (להלן: "היאכטה" או "האוניה").

המבקש הינו עורך - דין המייצג את אנשי צוות האוניה בתביעה לתשלום משכורותיהם ולתשלום ההוצאות החיוניות לאחזקת האוניה וצוותה, אשר הוגשה בבית הדין לענייני ימאות (א 30/05), על סך של 160,082$ ארה"ב. ביום 8.8.05 הוצא צו מעצר של האוניה על ידי בית הדין לימאות והמבקש מונה להיות כונס נכסים על האוניה והוא הוסמך לתפוס את האוניה, לשמור עליה, לנהלה ולנקוט בכל הצעדים לשמירתה (בשא 110/05).

ביום 1.9.05 ניתנה החלטה בבקשה לסעדים זמניים אשר הוגשה על ידי מוטורולה בבית משפט זה (בשא 1803/05). בעקבות תביעת מוטורולה והסעדים הזמניים שניתנו במסגרתה, פנה המבקש לבית הדין לימאות בבקשה להתיר לו להגיש את הבקשה נשוא דיוננו בפני בית משפט זה. בית הדין נעתר לבקשת המבקש בהחלטתו מיום 15.8.05 (בשא 113/05), ומכאן הבקשה שלפנינו.

טענות הצדדים

2.      לטענת המבקש, מאחר והוא מונה ככונס נכסים על ידי בית הדין לימאות, אין צורך במינוי כונס נכסים נוסף, היות וממילא יפעל בהתאם להוראות בית המשפט בחלוקת כספי מכר האוניה, אם וכאשר היא תימכר. אי מינוי כונס נכסים נוסף, מתחייב גם על פי שורת הדין. למוטורולה אין בהליך העיקרי כל תביעה ישירה כנגד האוניה או כנגד החברה אשר האוניה היא בבעלותה, אלא לכל היותר נגד בעלי המניות שלה. במצב עניינים זה קיימת עדיפות למנות כונס נכסים שיש לו סמכות חפצא נגד האוניה עצמה.

באשר לשאר ההליכים המתנהלים בפני בית משפט זה, גם בהם מן הראוי שיתאפשר למבקש להשמיע את קולו, על מנת שתינתן לו ההזדמנות לבדוק את זכותה של מוטורולה מול בעלי זכויות שעבוד ימי מכוח חוק הספנות (כלי שיט), תש"ך - 1960. טענתה של מוטורולה לפיה האינטרסים של המבקש שונים מהאינטרסים של מוטורולה, אשר חובה גבוה בהרבה ומעוניינת למקסם את רווחי המכירה, אינה מעלה ואינה מורידה היות וממילא פועל כונס הנכסים בפיקוח בית המשפט, ולטובתם של כל הנושים לפי סדרי העדיפויות הקבועים בחוק.

3.      מוטורולה מתנגדת לבקשה אף כי לטענתה, אין בדעתה לפגוע בזכויות של צוות האוניה. עניינו של ההליך העיקרי הוא בהצהרה כי פסק חוץ שניתן לזכות מוטורולה הוא אכיף בישראל. גם אם תתקבל התובענה ופסק החוץ יוכרז כאכיף, אין בכך פגיעה בזכות השעבוד הראשון הנטען על ידי המבקש. טענות המבקש נוגעות לכל היותר להליכי המימוש, ואלה תידונה במסגרתן. טענות המבקש אינן רלוונטיות גם בכל הנוגע להתערבות בסעדים הזמניים. הסעדים הזמניים שנתבעו על ידי מוטורולה הינם: מינוי כונס נכסים זמני, עיקול זמני וצווים זמניים שנועדו למנוע את יציאת האוניה מתחומי נמל אילת. אין בסעדים אלה כדי לפגוע בזכות השעבוד הראשון הנטענת של צוות האוניה. סעדים זמניים הם סעדים פרוצדורליים במהותם והם אינם יכולים לפגוע בזכות שעבוד מהותית של צוות האוניה, ככל שקיימת כזו. מכל מקום, מוטורולה זכאית לסעדים הנטענים מכוח זכויות מהותיות שנקבעו לזכותה, ואין היא יכולה להיבנות מסעדים זמניים שניתנו במסגרת הליך אחר. מעבר לכך, הפער העצום בין הסכום הנתבע על ידי מוטורולה לבין הסכום, הנמוך בהרבה, הנתבע על ידי צוות האוניה, יוצר ניגוד אינטרסים בין הצדדים ואין זה מתקבל על הדעת כי מימוש האוניה, ששווייה מיליוני דולרים, ייעשה על ידי כונס נכסים מטעם נושה שנשייתו עומדת על 160,082$, ללא מעורבות של כונס נכסים מטעם נושה שנשייתו עומדת על מעל 2.1 מילארד דולר.

דיון

4.        תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מסמיכה את בית המשפט למחוק בעלי דין מיותרים מחד גיסא, ולצרף בעלי דין חיוניים מאידך גיסא, הכל לפי העניין. זאת, כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. הבקשה על פי תקנה זו יכולה להיות מוגשת גם על ידי מי שמעוניין להצטרף לדיון ואין צורך שהמבקש יהיה דווקא בעל דין, וניתן ליישם את התקנה בכל שלב משלבי הדיון (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003) בעמ' 54).

המבחן להכנס לגדרו של בעל דין "דרוש" להליך הוא אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, היינו, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ושיהא מעשה בית דין גם כלפיו ( שם, בעמ' 54-55). המבחן שנקבע בפסיקה הינו משולש: ראשית - האם מי שמבקשים לצרפו, עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת. שנית, במידה וקיים סיכון כאמור - האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת- כולן או לפחות חלק מהותי מהן - יכבלו גם אותו אדם במעשה בי-דין. התשובה לשאלה זו היא בדרך כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נשוא הסכסוך. שלישית, בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים את הצירוף (בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן, פ"ד מה (5) 457, עמ' 463).

במקרה שלפנינו, מדובר בשני צדדים הטוענים לזכות באותו חפץ - באוניה. המבקש טוען לזכות בתמורת המכירה מכוח חיובה של Incidentally Limited לשלם לצוות האוניה משכורת, ואילו מוטורולה טוענת כי תמורת האוניה צריכה להיות ממומשת לטובת חובה של המשיבה 2 אליה. טענת מוטורולה לפיה טענות המבקש נוגעות לכל היותר להליכי המימוש ואינן נוגעות להליך אכיפת פסק החוץ, אינה נכונה. פסק החוץ שאת אכיפתו מבקשת מוטורולה ניתן רק נגד המשיבה 2 ולא נגד Incidentally Limited. בהליך העיקרי מתבקש בית המשפט להכריע בזכותה של מוטורולה לאכוף את פסק הדין גם נגד Incidentally Limited, על ידי הרמת מסך. היינו, מדובר בהכרעה בזכויות מהותיות אשר בוודאי שיש להן השפעה על המבקש שהינו כונס הנכסים בתביעת צוות האוניה נגד Incidentally Limited. במצב עניינים זה נתקיימו התנאים הנ"ל: המבקש עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת, מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת- כולן או לפחות חלק מהותי מהן - יכבלו גם את המבקש במעשה בי-דין וצירופו של המבקש לא יכביד על המשך ניהול ההליך. ההליך העיקרי מתנהל בערכאה ראשונה, טרם נשמעו הוכחות ומן הראוי כי דעתו של המבקש תישמע לאור השיקולים שנמנו לעיל. טענת מוטורולה לפיה טענות המבקש יידונו בשלב הליכי המימוש ועל פי סדרי העדיפויות הקבועים בחוק, מתעלמת מהעובדה כי סדרי העדיפויות תלויות וקשורות בהחלטות בית המשפט באשר לזכויות המהותיות. כך למשל, אם ייקבע בהליך העיקרי כי לא ניתן לאכוף את פסק החוץ כלפי Incidentally Limited, ישמשו כספי מימוש האוניה רק לטובת המבקש. לעניין זה ר' בש"א BERNARD SAN 170/87 נ' רויאל חברה למימון בע"מ, תק-על 87 (3) 161, עמ' 162, שם קבע בית המשפט כי לנושים בלתי מובטחים ישנו מעמד בקביעת זכותו של בעל נושה מובטח. וההיפך גם הוא נכון.

במקרים דומים אחרים קבע בית משפט כי נושה הינו בעל דין דרוש ונכון לצורך צירופו להליך על פי תקנה 24. כך למשל בע"א 2643/99 קרן חברה להשקעות בע"מ נ' בנק מרכנתיל, פ"ד נה (2) 441, עמ' 444, נדון עניינו של נושה אשר ביקש להצטרף לבקשה לצו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל של החייב. במקרה זה, קבע בית המשפט כי הנושה הינו בעל דין דרוש, היות והליכי ההוצאה לפועל אותם פתח הנושה קודם לכן, עוכבו בעקבות בקשת הכינוס. זאת למרות שבבקשה לצו כינוס נכסים בפשיטת רגל אין חובה להזמין את כל הנושים לדיון. אמנם במקרה האחרון דובר בנושה אשר ביקש להצטרף להליכי כינוס בבקשה לפשיטת רגל, אולם, ההלכה בדבר היות נושה בעל מעמד, יפה גם לענייננו.

התוצאה

לאור האמור, הנני נעתר לבקשה ומורה על צירוף המבקש כבעל דין (בלבד) בהליך העיקרי.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ט בתשרי, תשס"ו (1 בנובמבר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק לצדדים. 

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: